|
|
|
מחשבות על פלוטו והחיים בכלל |
נכון שהנושא אינו שייך לאוכל, אבל שייך לדברים האהובים עלי ועל משפחתי וביניהם האהבה לבעלי חיים ולכלבלב שחלק איתנו 14 שנות חיים והעניק לנו תבלין יחודי נדיר ומיוחד רק לו- אהבה צרופה, ללא סייג, ללא תנאי.
האובדן שלו היה צפוי בגלל גילו, בגלל מחלתו, ובכל זאת חסרונו בביתנו קשה מנשוא. אני רואה אותו בכל פינה, נזכרת בכל תנועה שלו, הבעה, עינייו החמות הנאמנות, עדינותו למרות גודלו..
פלוטו היה כלבלב מזן גולדן רטריבר, ובאמת היה לו לב זהב. הוא היה עדין וחביב עם אנשים, עם ילדים, עם חיות קטנות ממנו ואפילו חתולי החצר שלנו אהבו אותו אהבת נפש, והיו מלווים אותו בשיירה ארוכה כשהוא ובעלי היו יוצאים לטייל בחוץ, זה הזכיר לנו תמיד את הסיפור "החלילן מהמלין"..
היו לו המון שמות חיבה כמו - גובי, גוביוץ, אפרוח,פלוטיט, פלקור (הכלבלב המעופף מה"סיפור שלא נגמר") מלאכוץ חמוד,פלוטי, טובי ועוד, ולכולם היה מגיב ועונה במבטו הטוב.
כל מי שראה אותו אהב אותו, ואנו - הולכים בבית כיתומים, הוא לקח עימו חתיכה מהלב והשאיר ריק אחד גדול.
קיבלנו מתנה גדולה ל-14 שנים ועתה המתנה חזרה לבעליה...
הנחמה שלי שמי שאוהב אותנו לא באמת עוזב אותנו, אלא פשוט נמצא במימד אחר ומלווה אותנו באופן שונה במהלך החיים..
|
|
|
| |