|
|
|
ימים שהיו.. |
אנשים כותבים ביוגרפיות על חייהם- ספרים עבי כרס. ואני - בכל מתכון שעולה על הכתב אני מוצאת עקבות,
רסיסים של ילדותי.
למעשה, חיי שזורים להם בתוך שורות המתכונים שלי.
עולות בי תמונות של הורי, הבית בו גרנו, אורחים מגיעים, צחוקים, ואמי עורכת שולחן או במטבח מכינה
מטעמים, וניחוח התבשילים בכל הבית.
אמא מפצירה בי לעמוד לצידה ולראות את מעשיה וכך אולי אלמד משהו, אולם אני הייתי מסרבת משום
שבאותה תקופה הייתי מה שנקרא "תולעת ספרים" ותמיד הספר התורן היה פי אלף יותר מעניין מאשר
הבישולים של אמי במטבח.
- רגעים שלא יחזרו לעולם, וגם אם היום אני מצירה על שלא נעניתי לה- אין דרך חזרה..
וכך, במיוחד בתקופת החגים, אני מוצאת את עצמי (תוך כדי שאני טורחת במטבחי) נזכרת בה, זוכרת
את ילדותי, וחיי עוברים לפני בסרט שוב ושוב... בין לבין כמו שומעת את קולה מדריך אותי ומיעץ לי
בענין המתכון שבו אני עוסקת.
וכשמאכל מסויים "מצליח" לי במיוחד, אני תמיד נוהגת לומר - "אמא בטוח היתה גאה בי"..
כן - אוסף המתכונים שלי הוא בעצם מי שאני - צרור של ארועים, מעין סיכום חיים, סיפור חיי.
|
|
|
| |